פסוריאזיס, המכונה בעברית "ספחת", היא מחלת עור נפוצה. מעריכים ששכיחותה באוכלוסייה, בדרגות חומרה משתנות, נע בין 2% ל – 3%.
המחלה מתאפיינת ברובדים קשקשיים ברחבי העור. הנגעים יכולים להופיע בעור במקומות שונים, ובעיקר בקרקפת, במפרקים שונים, במפשעה ובאיברי המין, ציפורניים ובית השחי.
המחלה נובעת מהתרבות לא מבוקרת של תאי עור, היוצרת את הפלאקים העוריים. ככל הנראה המנגנון המעורב בהיווצרות המחלה הוא מנגנון אוטו-אימוני, בו מערכת החיסון של הגוף פועלת כנגד תאי הגוף עצמו.
לפסוריאזיס קיימים מספר טיפולים שונים: משחות, תרופות סיסטמיות, טיפול בקרינה, טיפול בים המלח, תרופות ביולוגיות חדשניות, ועוד.
פסוריאזיס ומחלות לב אסיכמיות
מחלות לב איסכמיות הן מחלות של כלי הדם המספקים דם ללב עצמו, הידועים ככלי הדם הכליליים או הקורונריים.
חסימה של כלי הדם האלו, בדרגות משתנות, מובילה לתעוקת חזה והתקפי לב. מחלות של כלי הדם בלב מהוות את אחד מגורמי התחלואה והתמותה הנפוצים ביותר בעולם המערבי, שניות בשכיחותן רק לסרטן.
ידועים כיום גורמים רבים המגבירים את הסיכון למחלות כלי הדם הכליליים: עישון, סוכרת, יתר לחץ דם, שומנים גבוהים בדם, חוסר בפעילות גופנית, גיל מבוגר, ועוד. מחקרים רבים נערכים כל העת כדי למצוא ולאפיין גורמי סיכון נוספים.
האם פסוריאזיס מהווה גורם סיכון למחלת לב? האם חולים הסובלים מפסוריאזיס נמצאים בסיכון מוגבר? לשאלה זו משמעות רפואיות חשובות – סיכון מוגבר קובע גם את המשטר הטיפולי המומלץ לחולים, הכולל התייחסות אגרסיבית יותר.
הקשר בין פסוריאזיס למחלות לב
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת האמריקאי לקרדיולוגיה – "The American Journal of Cardiology" בוחן את הקשר בין פסוריאזיס לבין מחלת כלי דם של הלב. במחקר זה בחנו החוקרים כ – 9,500 חולים שעברו בדיקת אנגיוגרפיה של העורקים הכליליים.
בדיקת אנגיוגרפיה (אנגיו – כלי דם, גרפיה – כתיבה) מדגימה את כלי הדם בלב יחד עם חסימות בכלי הדם הדורשות טיפול. בעגה היום- יומית מכונה בדיקה זו לעיתים "צינתור".
החוקרים זיהו כ- 200 חולים בפסוריאזיס בין כלל החולים שעברו את הבדיקה. לאחר שהחולים עברו את בדיקת האנגיוגרפיה, נקבע האם הם אכן סובלים ממחלת כלי דם בלב, או שמא אין עדות לנזק שכזה.
החוקרים מצאו שאחוז החולים עם פסוריאזיס להם נמצאה מחלת כלי דם בלב היה גבוה מהאחוז בשאר החולים (84% לעומת 76%), עם הבדל שפורש כבעל משמעות סטטיסטית.
כלומר, הסיכוי של חולה עם פסוריאזיס שעבר בדיקת אנגיורפיה להתגלות כסובל ממחלת כלי דם בלב היה גבוה מהסיכון של אדם ללא פסוריאזיס שעבר בדיקה זהה.
החוקרים גם מצאו שמחלת פסוריאזיס שנמשכה יותר מ – 8 שנים לפני בדיקת האנגיוגרפיה הגבירה את הסיכון למחלת כלי דם בלב.
האם מחלת הפסוריאזיס, בייחוד כזו הנמשכת לאורך שנים ארוכות, גורמת נזק לעורקי הלב או מגבירה את הסיכון לנזק שכזה?
מסקנות המחקר והשערות החוקרים
החוקרים מציינים שקיים היגיון ביולוגי ניכר בטענה זו. מחלת הפסוריאזיס וטרשת עורקים בעורקי הלב חולקים מאפיינים פתולוגים דומים. בשתי המחלות מופיעה בעיה בתפקודם של תאי דם לבנים הקרויים לימפוציטים מסוג Tבצירוף של תהליך דלקתי אזורי.
החוקרים מסכמים שמחקר זה תומך בטענה שקיים קשר בין מחלת הפסוריאזיס לבין מחלת לב איסכמית, אך עדיין לא ברור טיבו של קשר זה – האם אכן מדובר בקשר סיבתי? מגבלות נוספות של המחקר דורשות בדיקה מעמיקה יותר של הממצאים, כדי לחזק את הידוע לנו על הקשר בין פסוריאזיס לבין מחלות לב.
החדשות הטובות הן, שככל הנראה טיפול בפסוריאזיס מפחית את התהליך הדלקתי, משפר את מצבו של האנדותל (השכבה המצפה את פנים כלי הדם, שנפגעת בטרשת עורקים), ומפחית את הסיכון למחלת כלי דם בלב.
בכל אופן, חולי פסוריאזיס צריכים להיות מודעים לכך שייתכן והם מצויים בסיכון מעט מוגבר לחלות במחלת לב איסכמית.