מחלת הפסוריאזיס הנה מחלת עור אוטואימונית, הבאה לידי ביטוי במקטעי עור אדומים המצופים בקשקשים, זאת כתוצאה מהתחדשות מואצת של תאי העור. אולם, רבים מאתנו לא מודעים לכך שמחלה זו גוררת בצדה סיכון גדול מאוד להתפתחות של מחלות נוספות בעלות אופי דלקתי.
במשך שנים מחקרים רבים ניסו לאמוד על הקשר שבין פסוריאזיס להשמנת יתר, שכן אנשים רבים המאובחנים כחולים בפסוריאזיס לוקים בעודף משקל. כיום, יותר מתמיד נראה כי ישנו מנגנון הורמונלי משותף המקשר בין שתי התופעות.
פסוריאזיס- קוים כלליים
פסוריאזיס הנה מחלת עור אוטואימונית כרונית התוקפת כ-3% אחוז מאוכלוסיית העולם, כאשר היא אינה מוגבלת לקבוצת גיל מסויימת ועלולה להופיע הן בקרב מבוגרים והן בקרב ילדים. לרוב מחלה זו באה לידי באמצעות כתמי עור קשקשתיים המופיעים בעיקר באזור המרפק, הקרקפת והברכיים, אך יש לה צורות ביטוי נוספות, כאשר חלק מהלוקים בה עלולים לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית עם השנים.
אמנם מדובר במחלה כרונית כך שאין להעלימה כליל, אך נראה כי ישנן מספר דרכים להפחית את התסמינים המתלווים אליה,כאשר טיפול תרופתי מותאם,שמירה על אורח חיים בריא נטול עישון ואלכוהול, וירידה במשקל, מהווים חלק חשוב מהליך זה.
פסוריאזיס והשמנת יתר- הקשר ההורמונלי
כאמור, אנשים הלוקים בפסוריאזיס עלולים לפתח עם השנים תסמינים דלקתיים נוספים, בעיקר כאשר מדובר בחולים המשתייכים לקבוצת גיל מבוגרת, בין אם מדובר במחלות דם, סוכרת או תסמונת מטבולית. העובדה כי אנשים רבים הלוקים בפסוריאזיס נוטים ללקות בהשמנת יתר, הניעה מחקרים רבים בתחום, כאשר ההערכה הראשונית התייחסה לרמת ציטוקינים גבוהה בקרב חולי פסוריאזיס ואנשים הלוקים בהשמנת יתר.
מכיוון שהפסוריאזיס הנה מחלה דלקתית אוטואימונית הרי שהיא כרוכה בהפרשה מוגברת של ציטוקינים, כאשר במקביל התגלה כי ישנו קשר בין רקמת שומן גדולה להפרשת יתר של ציטוקינים.
עם הזמן יותר ויותר חוקרים סברו כי מלבד תסמינים בולטים המשותפים לפסוריאזיס ולהשמנת יתר, ישנו קשר הדדי בין שתי התופעות. *מחקר אשר נערך בטיוואן העלה את הקשר ההורמונלי בין שתי המחלות, כאשר התברר כי הורמון הלפטין מצוי במינון גבוה במיוחד הן בקרב חולי פסוריאזיס והן בקרב אנשים הלוקים בהשמנת יתר.
הלפטין הינו הורמון המווסת את המערכת המטבולית בגופנו, כך שרמה מוגברת שלו עלולה להוביל להשמנת יתר. אם נסתפק בקביעה זו הרי שמכאן ניתן להסיק כי השמנת יתר מהווה גורם להתפתחות פסוריאזיס, אך ממצאי המחקר הוכיחו כי כמות גבוהה של לפטין בקרב חולי פסוריאזיס לא קשורה בהכרח לרמת השומן בגוף אלא נובעת ישירות מהמחלה עצמה.
האם ירידה במשקל מפחיתה את התסמינים הקשורים בפסוריאזיס?
לאחר שהוכח הקשר בין הפרעות מטבוליות למחלת הפסוריאזיס נראה כי ירידה משמעותית במשקל עשויה להפחית את התסמינים הנלווים למחלה באופן ניכר, אם כי לא להעלימה כליל, שהרי מדובר במחלה כרונית.
כשם שמינון גבוה של לפטין עלול להחריף את התסמינים הקשורים בפסוריאזיס, הרי שירידה במשקל עשויה להפחית באופן ניכר את רמת הלפטין בדם ובכך לייצב באופן משמעותי את מצבו ההורמונלי של החולה ולמנוע היווצרות של הפרעות מטבוליות כאלה ואחרות.
אמנם טיפול תרופתי יעיל עשוי לשפר במעט את התסמינים הנלווים למחלת הפסוריאזיס, בין אם מדובר בתרופות המבוססות על ויטמין d וויטמין a, או משחות המכילות קורטיזון או זפת, אך נראה שירידה במשקל עשויה לתרום למאמץ ולהפחית באופן ניכר את תכיפותם של ההתקפים הנלווים למחלה וכן את היקפם של משטחי העור הנגועים, ובכך להיטיב משמעותית את מצבו של החולה.
עד כה הוכח כי ניתוחים בריאטריים להצרת הקיבה בקרב חולי פסוריאזיס הלוקים בעודף משקל, נמצאו יעילים במיוחד לצורך הפחתה ניכרת בתסמיני המחלה, וחולים רבים אשר עברו ניתוחים אלה הצביעו על ירידה משמעותית בהיקף המשטחים הדלקתיים.
מעבר לכך, גם אם אין באפשרותו של החולה לבצע ניתוח שכזה, הרי ששמירה על אורח חיים בריא ומאוזן, בין אם מדובר בפעילות גופנית קבועה, אכילה מסודרת או הימנעות מהרגלים מזיקים כגון- שתיית אלכוהול ועישון, עשויה לתרום לאיזונו של הגוף לרבות ייצוב ערכי הסוכר בדם והורדת לחץ הדם, ובכך להקטין באופן משמעותי את הסיכוי ללקות במחלות נוספות.