פסוריאזיס היא מחלת עור כרונית אשר נגרמת בשל תקיפה של מערכת החיסון את הגוף עצמו. למחלה רקע גנטי והיא קשורה לשיבושים במערכת החיסון כאשר תאים אשר אמורים להגן על הגוף, מופעלים וגורמים למצב דלקתי בעור.
כתוצאה מכך תאי עור חדשים נוצרים ומצטברים במהירות רבה מהמצב הנורמלי על גבי שכבת העור בעליונה בתוך ימים במקום כחודש במצב רגיל וזאת בטרם התאים הישנים נושרים. ייצור יתר זה גורם להופעה של רבדים על פני העור המאפיינים את המחלה.
שכיחות המחלה והגורם הגנטי
על פי ההערכות כ-2% מהאוכלוסייה סובלים מפסוריאזיס ובארץ חיים 240 אלף חולים במחלה. המחלה עלולה להתפתח בכל שלב בחיים, אולם שכיחותה גבוהה בגילאי 20-30 ו-50-60 כאשר היא פוגעת בגברים ונשים במידה דומה.
המחלה הינה גנטית וכרונית ונכון להיום גם חשוכת מרפא, אך ניתן לטפל בה במגוון דרכים. המחלה אינה מסוכנת למעט מקרים נדירים והפגיעה היא בעיקרה אסתטית ובאיכות החיים. בקרב כשליש מהחולים מלבד הפגיעה העורית חלה פגיעה במפרקים העלולה להוביל נכות. הטיפולים השונים במחלה נחשבים כיעילים ומועילים ומסוגלים להביא להפוגות ארוכות בפעילות המחלה.
תסמינים – נגעים וקשקשת על העור
אחד מתסמיני המחלה העיקריים הוא הופעת רבדים אדומים ויבשים של עור המכוסים בקשקשים לבנים-כסופים. הופעת הנגעים מתפשטת לאזורים נרחבים בגוף והם שכיחים בעיקר בקרקפת, במרפקים, בברכיים, בגב, בחזה, בבטן, בציפורניים ובאברי המין. גודל הנגעים משתנה והם עשויים לכסות אזורים קטנים או נרחבים בגוף.
בחלק מהמקרים הנגעים עלולים להיסדק ולדמם ולהיות מלווים בתחושת גרד. מיקום הופעת הקשקשת משתנה בין סוגיה השונים של המחלה. הסוג הנפוץ ביותר של פסוריאזיס הוא הוולגריס המתבטא בהופעת קשקשת על המפרקים השונים, הקרקפת והברכיים. בפסוריאזיס הפוכה תופיע הקשקשת באזורים פנימיים ובקפלי עור בבית השחי, במפשעה ובטבור.
גורמים – פעילות בלתי תקינה של מערכת החיסון
בשנים האחרונות חלה התפתחות משמעותית בפיתוח תרופות למחלה כאשר מדי שנה נכנסות לשוק תרופות חדשות ויעילות יותר בדגש על תרופות ביולוגיות אשר חלקן הוכנסו לסל הבריאות.
פסוריאזיס אינה מחלה מדבקת והיא נובעת מפעולה בלתי תקינה של מערכת החיסון אשר גורמת להתחלקות מהירה של תאי אפידרמיס מה שמוביל להופעת קשקשת. במקרים קלים של המחלה, חלה פגיעה בשטח של עד 2% מהגוף וכאשר נפגע שטח של למעלה מ-10% מהגוף היא נחשבת לחמורה.
שיטות טיפול בפסוריאזיס ובקשקשת העור
גורמי סיכון נוספים מלבד תורשה כוללים מתח נפשי, תרופות וזיהומים כמו גם עישון וצריכת אלכוהול ובחלק מהמקרים ההשלכות הנפשיות של המחלה גורמת לדיכאון. שיטות הטיפול הנהוגות כיום כוללות שימוש במשחות ובפוטותרפיה במטרה להביא להפוגה במחלה.
טיפול נפוץ עושה שימוש בקרני אור על-סגולות אשר מפחיתות את הדלקת ותורמות להסדרת קצב חלוקת תאי האפידרמיס מה שמביא לצמצום התפתחות והתפשטות הקשקשת על גבי העור. בשנים האחרונות חל פיתוח של תרופות ביולוגיות הפועלות על המנגנון החיסוני.
טיפולים יעילים נוספים כוללים טיפול בים המלח וטיפולים סיסטמיים כאשר הבחירה בסוג הטיפול נקבעת בהתאם לחומרת המחלה ובהעדפות החולה.
שימון העור מהווה בסיס לטיפול בכל סוגי הפסוריאזיס במטרה להעלים את הקשקשת, להפחית את רמת הגרד ולצמצם את הופעת הנגעים. התכשירים הנפוצים לטיפול מקומי כוללים תמיסות, קרם, ג'ל ומשחה. המשחות מבוססות על וזלין ופעילותן חזקה יותר מזו של הקרמים. משום שהווזלין מותאם לטיפול ברבדים עבים יותר עם קשקשת.
כאשר מופיעה קשקשת בקרקפת הטיפול כולל שימוש בתמיסה או בשמפו. אחד הטיפולים הוותיקים במחלה הוא באמצעות זפת אשר מונעת שגשוג וגדילה בלתי מבוקר של תאי העור. פסוריאזיס היא מחלה כרונית אשר נמשכת כל החיים, אך בעזרת טיפולים נכונים תסמיני המחלה עשויים להופיע למשך מספר ימים או שבועות וכן הם עשויים להיעלם כמעט לחלוטין.